Sequence of 2Sa 24:1-25 and 1Ch 21:1-22:1

Version Date: December 18, 2023

(2Sa 24:1) ויסף אף יהוה לחרות בישראל ...

(1Ch 21:1) ויעמד שטן על ישראל ויסת את דויד למנות את ישראל  1

(2Sa 24:1) ... ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל ואת יהודה  1

(1Ch 21:2) ויאמר דויד אל יואב ואל שרי העם לכו ספרו את ישראל מבאר שבע ועד דן והביאו אלי ואדעה את מספרם  2

(2Sa 24:2) ויאמר המלך אל יואב שר החיל אשר אתו שוט נא בכל שבטי ישראל מדן ועד באר שבע ופקדו את העם וידעתי את מספר העם  2

(2Sa 24:3) ויאמר יואב ...

(1Ch 21:3) ויאמר יואב ...

(2Sa 24:3) ... אל המלך ...

(2Sa 24:3) ... ויוסף יהוה ...

(1Ch 21:3) ... יוסף יהוה ...

(2Sa 24:3) ... אלהיך אל העם ...

(1Ch 21:3) ... על עמו ...

(2Sa 24:3) ... כהם ...

(1Ch 21:3) ... כהם ...

(2Sa 24:3) ... וכהם ...

(2Sa 24:3) ... מאה פעמים ...

(1Ch 21:3) ... מאה פעמים ...

(2Sa 24:3) ... ועיני אדני המלך ראות ...

(1Ch 21:3) ... הלא אדני המלך כלם לאדני לעבדים ...

(2Sa 24:3) ... ואדני המלך למה חפץ בדבר הזה

(1Ch 21:3) ... למה יבקש זאת אדני למה יהיה לאשמה לישראל

(2Sa 24:4) ויחזק דבר המלך ...

(1Ch 21:4) ודבר המלך חזק ...

(2Sa 24:4) ... אל יואב ...  3

(1Ch 21:4) ... על יואב ...  3

(2Sa 24:4) ... ועל שרי החיל ...

(2Sa 24:4) ... ויצא יואב ...

(1Ch 21:4) ... ויצא יואב ...

(2Sa 24:4) ... ושרי החיל לפני המלך לפקד את העם את ישראל  4

(2Sa 24:5) ויעברו את הירדן ויחנו בערוער ימין העיר אשר בתוך הנחל הגד ואל יעזר

(2Sa 24:6) ויבאו הגלעדה ואל ארץ תחתים חדשי ויבאו דנה יען וסביב אל צידון

(2Sa 24:7) ויבאו מבצר צר וכל ערי החוי והכנעני ויצאו אל נגב יהודה באר שבע

(2Sa 24:8) וישטו בכל הארץ ...

(1Ch 21:4) ... ויתהלך בכל ישראל ...

(2Sa 24:8) ... ויבאו מקצה תשעה חדשים ועשרים יום ...

(1Ch 21:4) ... ויבא ...

(2Sa 24:8) ... ירושלם

(1Ch 21:4) ... ירושלם

(2Sa 24:9) ויתן יואב את מספר מפקד העם אל ...

(1Ch 21:5) ויתן יואב את מספר מפקד העם אל ...

(1Ch 21:5) ... דויד ...

(2Sa 24:9) ... המלך ...

(2Sa 24:9) ... ותהי ישראל שמנה מאות אלף איש חיל שלף חרב ...  5

(1Ch 21:5) ... ויהי כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף איש שלף חרב ...  5

(2Sa 24:9) ... ואיש יהודה חמש מאות אלף איש  6

(1Ch 21:5) ... ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף איש שלף חרב  6

(1Ch 21:6) ולוי ובנימן לא פקד בתוכם כי נתעב דבר המלך את יואב

(1Ch 21:7) וירע בעיני האלהים על הדבר הזה ויך את ישראל

(2Sa 24:10) ויך לב דוד אתו אחרי כן ספר את העם ...

(2Sa 24:10) ... ויאמר דוד ...

(1Ch 21:8) ויאמר דויד ...

(1Ch 21:8) ... אל האלהים ...

(2Sa 24:10) ... אל יהוה ...

(2Sa 24:10) ... חטאתי מאד אשר עשיתי ...

(1Ch 21:8) ... חטאתי מאד אשר עשיתי ...

(1Ch 21:8) ... את הדבר הזה ...

(2Sa 24:10) ... ועתה ...

(1Ch 21:8) ... ועתה ...

(2Sa 24:10) ... יהוה ...

(2Sa 24:10) ... העבר נא את ...

(1Ch 21:8) ... העבר נא את ...

(2Sa 24:10) ... עון ...

(1Ch 21:8) ... עוון ...

(2Sa 24:10) ... עבדך כי נסכלתי מאד

(1Ch 21:8) ... עבדך כי נסכלתי מאד

(2Sa 24:11) ויקם דוד בבקר ודבר יהוה היה אל גד הנביא חזה דוד לאמר  7

(2Sa 24:12) הלוך ודברת אל דוד כה אמר יהוה שלש אנכי נוטל עליך בחר לך אחת מהם ואעשה לך  7

(2Sa 24:13) ויבא גד אל דוד ויגד לו ויאמר לו התבוא לך שבע שנים רעב בארצך אם שלשה חדשים נסך לפני צריך והוא רדפך ואם היות שלשת ימים דבר בארצך עתה דע וראה מה אשיב שלחי דבר  8

(1Ch 21:9) וידבר יהוה אל גד חזה דויד לאמר  7

(1Ch 21:10) לך ודברת אל דויד לאמר כה אמר יהוה שלוש אני נטה עליך בחר לך אחת מהנה ואעשה לך  7

(1Ch 21:11) ויבא גד אל דויד ויאמר לו כה אמר יהוה קבל לך  8

(1Ch 21:12) אם שלוש שנים רעב ואם שלשה חדשים נספה מפני צריך וחרב אויביך למשגת ואם שלשת ימים חרב יהוה ודבר בארץ ומלאך יהוה משחית בכל גבול ישראל ועתה ראה מה אשיב את שלחי דבר  8

(2Sa 24:14) ויאמר דוד אל גד צר לי מאד ...  9

(1Ch 21:13) ויאמר דויד אל גד צר לי מאד ...  9

(2Sa 24:14) ... נפלה נא ביד יהוה ...

(1Ch 21:13) ... אפלה נא ביד יהוה ...

(2Sa 24:14) ... כי רבים ...

(1Ch 21:13) ... כי רבים ...

(2Sa 24:14) ... רחמו ...  10

(1Ch 21:13) ... רחמיו ...

(1Ch 21:13) ... מאד ...

(2Sa 24:14) ... וביד אדם אל ...

(1Ch 21:13) ... וביד אדם אל ...

(2Sa 24:14) ... אפלה

(1Ch 21:13) ... אפל

(2Sa 24:15) ויתן יהוה דבר בישראל ...

(1Ch 21:14) ויתן יהוה דבר בישראל ...

(2Sa 24:15) ... מהבקר ועד עת מועד ...

(2Sa 24:15) ... וימת מן העם ...

(1Ch 21:14) ... ויפל מישראל ...

(2Sa 24:15) ... מדן ועד באר שבע ...

(2Sa 24:15) ... שבעים אלף איש

(1Ch 21:14) ... שבעים אלף איש

(1Ch 21:15) וישלח האלהים מלאך לירושלם להשחיתה ...

(2Sa 24:16) וישלח ידו המלאך ירושלם לשחתה ...

(1Ch 21:15) ... וכהשחית ראה יהוה ...

(2Sa 24:16) ... וינחם ...

(1Ch 21:15) ... וינחם ...

(2Sa 24:16) ... יהוה ...

(1Ch 21:15) ... על הרעה ...  11

(2Sa 24:16) ... אל הרעה ...  11

(2Sa 24:16) ... ויאמר למלאך המשחית ...

(1Ch 21:15) ... ויאמר למלאך המשחית ...

(2Sa 24:16) ... בעם ...

(2Sa 24:16) ... רב עתה הרף ידך ומלאך יהוה ...

(1Ch 21:15) ... רב עתה הרף ידך ומלאך יהוה ...

(2Sa 24:16) ... היה ...

(1Ch 21:15) ... עמד ...

(2Sa 24:16) ... עם גרן ...

(1Ch 21:15) ... עם גרן ...

(1Ch 21:15) ... ארנן ...  12

(2Sa 24:16) ... האורנה ...  12

(2Sa 24:16) ... היבסי

(1Ch 21:15) ... היבוסי

(1Ch 21:16) וישא דויד את עיניו וירא את מלאך יהוה עמד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלם ויפל דויד והזקנים מכסים בשקים על פניהם

(2Sa 24:17) ויאמר דוד ...

(1Ch 21:17) ויאמר דויד ...

(2Sa 24:17) ... אל יהוה ...

(1Ch 21:17) ... אל האלהים ...

(2Sa 24:17) ... בראתו את המלאך המכה בעם ויאמר הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי ...

(1Ch 21:17) ... הלא אני אמרתי למנות בעם ואני הוא אשר חטאתי והרע הרעותי ...

(2Sa 24:17) ... ואלה הצאן מה עשו ...

(1Ch 21:17) ... ואלה הצאן מה עשו ...

(1Ch 21:17) ... יהוה אלהי ...

(2Sa 24:17) ... תהי נא ידך בי ובבית אבי

(1Ch 21:17) ... תהי נא ידך בי ובבית אבי ...

(1Ch 21:17) ... ובעמך לא למגפה

(1Ch 21:18) ומלאך יהוה אמר אל גד לאמר לדויד כי יעלה דויד להקים מזבח ליהוה בגרן ארנן היבסי

(2Sa 24:18) ויבא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם ליהוה מזבח בגרן ארניה היבסי

(2Sa 24:19) ויעל דוד ...

(1Ch 21:19) ויעל דויד ...

(2Sa 24:19) ... כדבר גד ...  13

(1Ch 21:19) ... בדבר גד ...  13

(1Ch 21:19) ... אשר דבר בשם יהוה

(2Sa 24:19) ... כאשר צוה יהוה

(1Ch 21:20) וישב ארנן וירא את המלאך וארבעת בניו עמו מתחבאים וארנן דש חטים

(2Sa 24:20) וישקף ארונה וירא את המלך ואת עבדיו עברים עליו ויצא ארונה וישתחו למלך אפיו ארצה  14

(2Sa 24:21) ויאמר ארונה מדוע בא אדני המלך אל עבדו ויאמר דוד לקנות מעמך את הגרן לבנות מזבח ליהוה ותעצר המגפה מעל העם

(2Sa 24:22) ויאמר ארונה אל דוד יקח ויעל אדני המלך הטוב בעינו ראה הבקר לעלה והמרגים וכלי הבקר לעצים

(2Sa 24:23) הכל נתן ארונה המלך למלך ויאמר ארונה אל המלך יהוה אלהיך ירצך

(2Sa 24:24) ויאמר המלך אל ארונה לא כי קנו אקנה מאותך במחיר ולא אעלה ליהוה אלהי עלות חנם ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים

(1Ch 21:21) ויבא דויד עד ארנן ויבט ארנן וירא את דויד ויצא מן הגרן וישתחו לדויד אפים ארצה  14

(1Ch 21:22) ויאמר דויד אל ארנן תנה לי מקום הגרן ואבנה בו מזבח ליהוה בכסף מלא תנהו לי ותעצר המגפה מעל העם

(1Ch 21:23) ויאמר ארנן אל דויד קח לך ויעש אדני המלך הטוב בעיניו ראה נתתי הבקר לעלות והמורגים לעצים והחטים למנחה הכל נתתי

(1Ch 21:24) ויאמר המלך דויד לארנן לא כי קנה אקנה בכסף מלא כי לא אשא אשר לך ליהוה והעלות עולה חנם

(1Ch 21:25) ויתן דויד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות

(2Sa 24:25) ויבן שם דוד מזבח ליהוה ויעל עלות ושלמים ...

(1Ch 21:26) ויבן שם דויד מזבח ליהוה ויעל עלות ושלמים ...

(1Ch 21:26) ... ויקרא אל יהוה ...

(2Sa 24:25) ... ויעתר יהוה לארץ ...

(1Ch 21:26) ... ויענהו באש מן השמים על מזבח העלה

(1Ch 21:27) ויאמר יהוה למלאך וישב חרבו אל נדנה

(2Sa 24:25) ... ותעצר המגפה מעל ישראל

(1Ch 21:28) בעת ההיא בראות דויד כי ענהו יהוה בגרן ארנן היבוסי ויזבח שם

(1Ch 21:29) ומשכן יהוה אשר עשה משה במדבר ומזבח העולה בעת ההיא בבמה בגבעון

(1Ch 21:30) ולא יכל דויד ללכת לפניו לדרש אלהים כי נבעת מפני חרב מלאך יהוה

(1Ch 22:1) ויאמר דויד זה הוא בית יהוה האלהים וזה מזבח לעלה לישראל



Endnotes:

(1) 2Sa 24:1 and 1Ch 21:1 could be explained as follows. David was incited by the enemy to count the people (1Ch 21:1). As a result, David desired to count them though he knew that he was not supposed to initiate a census. Then, the Lord incited David to count the people (2Sa 24:1). Note that the same form ויסת "and incited" appears in both 2Sa 24:1 and 1Ch 21:1. Since the Lord was inciting David for the same thing as the enemy, it can be concluded that the Lord was testing David. Though incited by the Lord to number Israel, it is apparent that David understood that this was not his will. This can be seen when considering that he did not mention God's will when giving the order to count Israel (2Sa 24:2-4, 1Ch 21:2-4). In fact, Joab was concerned about counting the people against God's will (1Ch 21:4) , for he said about the king, "why should he be a cause of guilt to Israel?" However, David had decided to go ahead and carry out the census. By initiating the census, David did something that was not for him to do; God was the one to initiate a census, not David. This fact was emphasized later, when God sent the prophet Gad to David (2Sa 24:12-13, 1Ch 21:11-12). Then David was asked to do something that was not for him to do, namely, to choose one of three plagues. This time, David refrained from doing that which was not for him to do, and he did not make a choice. Note that 2Sa 24:1 is somewhat similar to Nu 22:20, 22 in that the Lord incited David to act against the Lord's will. In Nu 22:20, 22, Balaam wanted to go to Balak in spite of the fact that the Lord did not allow him (Nu 22:12). So, when Balaam insisted, the Lord, in his displeasure, told him to go. [Back]

(2) A comparison of 2Sa 24:2 and 1Ch 21:2 suggests that these two verses do not refer to the same words of David. A possible explanation is as follows. When Joab and the other leaders heard David's order in 1Ch 21:2, Joab was displeased (1Ch 21:6). Then, in 2Sa 24:2-3 and 1Ch 21:3, he tried to approach David so as to change his mind. [Back]

(3) The phrases אל יואב and על יואב of 2Sa 24:4 and 1Ch 21:4, respectively, are slightly different. The phrase על יואב "on Joab" indicates that the king's command was to Joab. Moreover, considering the command that Israel should be counted, the phrase אל יואב "towards Joab" is understood here to indicate that the command required things that Joab was supposed to do. See also the note (11) below. [Back]

(4) 2Sa 24:4 states explicitly that the leaders went with Joab to count the people. While 2Sa 24 does not mention them in the preceding verses, they appear in 1Ch 21:2 which states that Joab and the leaders of the people were charged to count Israel. It seems reasonable to assume that the leaders of the people included leaders in the army. Now the phrase שרי העם "the leaders of the people" does not have to refer to military leaders, as could be seen in Ne 11:1. [Back]

(5) Since 2Sa 24:9 considers only איש חיל "strong men," the number of Israelite men recorded in this verse is smaller than in 1Ch 21:5. [Back]

(6) Since 1Ch 21:5 considers only men that drew the sword, the number of the men of Judah recorded in this verse is smaller than in 2Sa 24:9. [Back]

(7) Though 2Sa 24:11-12 and 1Ch 21:9-10 are almost identical, a comparison of 2Sa 24:13 and 1Ch 21:11-12 reveals that they do not correspond to the same instance and that the former happened before the latter, as shown in the note (8) below. It would seem most natural to assume that 1Ch 21:9-10 refers to the time when Gad was instructed to deliver the message of 1Ch 21:11-12. Then, it follows that 1Ch 21:9-10 happened after 2Sa 24:13. As for a comparison of 2Sa 24:11-12 and 1Ch 21:9-10, see the table below. In particular, note that 1Ch 21:9 has וידבר יהוה אל גד "and the LORD spoke to Gad", while 2Sa 24:11 has ודבר יהוה היה אל גד "and the word of the LORD came to Gad." Understanding these as two different ways in which the Lord would reveal his word to a prophet (note that 2Sa 24:11 does not imply the prophet hearing a voice,) here is one more indication that 2Sa 24:11-12 and 1Ch 21:9-10 did not take place at the same time. Additionally, where 1Ch 21:10 has אחת מהנה "one of them," 2Sa 24:12 has אחת מהם "one from them," involving words with different gender (while אחת "one" has the feminine gender, the הם "them" suffix has the masculine gender.) Now the enemy is the avenger. Thus, the phrase "one from them" can be interpreted in the sense that the enemy and his angels were seeking vengeance for David's sin; the potential judgments mentioned by the Lord were in conformity with their request.

(2Sa 24:11) ויקם דוד בבקר ...

(1Ch 21:9) וידבר יהוה ...

(2Sa 24:11) ... ודבר יהוה היה ...

(2Sa 24:11) ... אל גד ...

(1Ch 21:9) ... אל גד ...

(2Sa 24:11) ... הנביא ...

(2Sa 24:11) ... חזה דוד לאמר

(1Ch 21:9) ... חזה דויד לאמר

(2Sa 24:12) הלוך ...

(1Ch 21:10) לך ...

(2Sa 24:12) ... ודברת אל דוד ...

(1Ch 21:10) ... ודברת אל דויד ...

(1Ch 21:10) ... לאמר ...

(2Sa 24:12) ... כה אמר יהוה ...

(1Ch 21:10) ... כה אמר יהוה ...

(2Sa 24:12) ... שלש ...

(1Ch 21:10) ... שלוש ...

(2Sa 24:12) ... אנכי ...

(1Ch 21:10) ... אני ...

(2Sa 24:12) ... נוטל ...

(1Ch 21:10) ... נטה ...

(2Sa 24:12) ... עליך בחר לך אחת ...

(1Ch 21:10) ... עליך בחר לך אחת ...

(2Sa 24:12) ... מהם ...

(1Ch 21:10) ... מהנה ...

(2Sa 24:12) ... ואעשה לך

(1Ch 21:10) ... ואעשה לך

[Back]

(8) A comparison of 2Sa 24:13 and 1Ch 21:11-12 reveals that they refer to different instances. After David heard Gad's message for the first time, his natural reaction must have been to seek God's mercy. Since 1Ch 21:11-12 mentions less severe plagues than 2Sa 24:13, it follows that 2Sa 24:13 happened first and that the Lord responded to David's request for mercy by reducing the magnitude of the plagues. See also the note (7) above. The following table compares 2Sa 24:13 and 1Ch 21:11-12.

(2Sa 24:13) ויבא גד אל דוד ...

(1Ch 21:11) ויבא גד אל דויד ...

(2Sa 24:13) ... ויגד לו ...

(2Sa 24:13) ... ויאמר לו ...

(1Ch 21:11) ... ויאמר לו ...

(1Ch 21:11) ... כה אמר יהוה קבל לך

(2Sa 24:13) ... התבוא לך ...

(1Ch 21:12) אם ...

(2Sa 24:13) ... שבע ...

(1Ch 21:12) ... שלוש ...

(2Sa 24:13) ... שנים רעב ...

(1Ch 21:12) ... שנים רעב ...

(2Sa 24:13) ... בארצך ...

(2Sa 24:13) ... אם שלשה חדשים ...

(1Ch 21:12) ... ואם שלשה חדשים ...

(2Sa 24:13) ... נסך לפני ...

(1Ch 21:12) ... נספה מפני ...

(2Sa 24:13) ... צריך ...

(1Ch 21:12) ... צריך ...

(2Sa 24:13) ... והוא רדפך ...

(1Ch 21:12) ... וחרב אויביך למשגת ...

(2Sa 24:13) ... ואם ...

(1Ch 21:12) ... ואם ...

(2Sa 24:13) ... היות ...

(2Sa 24:13) ... שלשת ימים ...

(1Ch 21:12) ... שלשת ימים ...

(1Ch 21:12) ... חרב יהוה ...

(2Sa 24:13) ... דבר ...

(1Ch 21:12) ... ודבר ...

(2Sa 24:13) ... בארצך ...

(1Ch 21:12) ... בארץ ...

(1Ch 21:12) ... ומלאך יהוה משחית בכל גבול ישראל ...

(2Sa 24:13) ... עתה ...

(1Ch 21:12) ... ועתה ...

(2Sa 24:13) ... דע ...

(2Sa 24:13) ... וראה מה אשיב ...

(1Ch 21:12) ... ראה מה אשיב ...

(1Ch 21:12) ... את ...

(2Sa 24:13) ... שלחי דבר

(1Ch 21:12) ... שלחי דבר

[Back]

(9) 2Sa 24:14 and 1Ch 21:13 appear to refer to the same instance. Note לו "to him" in both ויגד לו ויאמר לו "and declared to him and said to him" (2Sa 24:13) and ויאמר לו "and he said to him" (1Ch 21:11), which indicates that Gad spoke to David directly, in person. In contrast, David's words to Gad are preceded by ויאמר דויד אל גד "and David spoke to Gad" in both 2Sa 24:14 and 1Ch 21:13, where the preposition אל "to, towards" is understood here to imply that David did not speak directly to Gad; perhaps he sent a messenger. Thus, neither 2Sa 24:14 nor 1Ch 21:13 records an immediate reply of David to the message of Gad. In fact, part of the reason Gad was sent twice to David (first in 2Sa 24:11-13 and then in 1Ch 21:9-12) may be that he did not reply to the first message. Then, given the similarity of 2Sa 24:14 and 1Ch 21:13, it would appear that they refer to the same instance.

It is interesting to note that 2Sa 24:14 and 1Ch 21:13 do not emphasize the same words. This may be due to the fact that the spoken language was able to emphasize more words than the written language, and thus all of the words stressed by 2Sa 24:14 and 1Ch 21:13 were stressed by David when he spoke his words. In the following table, the words that are emphasized explicitly as well as the words that have more emphasis in one verse than in the other are highlighted in red.

(2Sa 24:14) ויאמר דוד אל גד צר לי מאד ...

(1Ch 21:13) ויאמר דויד אל גד צר לי מאד ...

(2Sa 24:14) ... נפלה נא ביד יהוה ...

(1Ch 21:13) ... אפלה נא ביד יהוה ...

(2Sa 24:14) ... כי רבים רחמו ...

(1Ch 21:13) ... כי רבים רחמיו מאד ...

(2Sa 24:14) ... וביד אדם אל אפלה

(1Ch 21:13) ... וביד אדם אל אפל

[Back]

(10) In 2Sa 24:14, given the context of רבים, the form רחמו is plural, and thus contracted from רחמיו. [Back]

(11) Though similar, the phrases אל הרעה and על הרעה of 2Sa 24:16 and 1Ch 21:15, respectively, are slightly different. The phrase על הרעה "on the calamity" indicates that the Lord relented concerning the calamity. Moreover, the phrase אל הרעה "towards the calamity" is understood here as indicating that the Lord relented concerning things that had to be done for the calamity to take place. See also the note (3) above. [Back]

(12) Comparing ארנן "Ornan" in 1Ch 21:15 with האורנה "the Ornah" in 2Sa 24:16, note that the former is a name and the latter a title. For other similar examples, see the comments on רפא and רפה in the Giants article. As mentioned in the article The Threshing Floor of Ornan, it is apparent that Araunah was the Ornah and the father of Ornan. See also the note (14) below. If Ornan was the heir and he was the one using the threshing floor, then it should not be surprising that Araunah's threshing floor was known by the name of Ornan. [Back]

(13) The phrases כדבר גד "according to Gad's word" (2Sa 24:19) and בדבר גד "in Gad's word" (1Ch 21:19) are slightly different. The latter suggests David abiding in the word that God spoke through the prophet, while the former is about David acting so as to fulfill the word, such as by making sure he had with him the money needed to buy the field. [Back]

(14) One way to see that 2Sa 24:20 precedes in time 1Ch 21:21 is by noticing that the form נתתי "I gave" of 1Ch 21:23 is in the perfect stem. This indicates that Ornan was speaking about what Araunah offered for the sacrifice (2Sa 24:22-23) as something that had already been given. This implies that 2Sa 24:22-23 took place before 1Ch 21:23. Note that Araunah and Ornan are understood here to be two different persons. The fact that David purchased the threshing floor and its place from Araunah and from Ornah indicates that they were in a father-son relationship. Additionally, since Ornan and his sons were doing the threshing and since Araunah was the Jebusite king (note הכל נתן ארונה המלך למלך in 2Sa 24:22, which is literally translated "King Araunah gives all of it to the king"), it follows that he was older than Ornan; thus, Araunah was Ornan's father. [Back]


Home